<h1>אהל מועד שער השבת דרך י"א</h1>
<h2>דף יב.</h2>
מנחמין אבלים ומבקרין חולים בשבת ודיבור של מצוה ומחשבין חשבונות של מצוה ופוסקין צדקה לעניים אבל להקדיש כלי ולא דבר ידוע אסור מפני שנר' כמקח וממכר והולכין אפי' לקרקסיאות ולטרטיסיאות כדי לפקח על עסקי רבים.
<h2>דף קיג.</h2>
מקפלין הכלים בשבת אפי' ד' וה' פעמים ודוקא באדם אחד ובלבנים ושהם חדשים ושאין לו להחליף ושיהא רוצה ללבשן בו ביום. ירושלמי המקפל על ספסלו כב' בני אדם דמי ואסור, עכשיו יש נוהגין לקפל כל הבגדים אפי' צבועים ואפשר שהקיפול שלנו אינו דומה לקיפול שלהם שהיו מקפידין הרבה לתקנו ולמתחו ולפשט קמטיו ולהניחו תחת מכבש, אין מציעין המטות משבת למ"ש אבל מציעין מליל שבת לשבת.
<h2>דף קכו:</h2>
מי שצריך לו מקום להושיב לאורחין לסעודה או תלמידים לדרשה מפנין ד' וה' קופות של תבן ושל תבואה שהואיל שמצוות הן אין חוששין בכך לטורח שבת אבל לא יגמור האוצר שמא יבא להשוות גומות במתכוין אבל מותר להתחיל את האוצר בשבת שאין מוקצה בשבת כמו שיתבאר, ותבואה שאינה בקופות אע"פ שלא התחיל בה מבערב מפנין ממנה לתוך האוצר.
<h2>דף קכז.</h2>
ואם יש לו אורחין הרבה מפנין הרבה בין שהתבואה בקופות בין אינה בקופות וכן פסק הגאון ר"י שהכל לפי האורחין כדאמרינן עימר את השדה. ומן הגדולים אמרו דמאוצר גדול לא יפנה כי אם ה' וכל אחד מהתלמידים או האורחים צריך לפנות לעצמו ואם יש אדם חשוב שאין דרכו לפנות מפנין בשבילו ואסיקנא בגמרא דמעוטי בהילוכא עדיף ממעוטי במשוי. בי"ט דאית ביה מוקצה אין מתחילין באוצר תחילה אבל עושה שביל ברגלו בכניסתו וביציאתו כלומר מפנה לכאן ולכאן דרך הליכתו. [קכ"ו ע"ב] אין מפנין אלא בדבר הראוי וכל דבר שאסור לטלטלו משום מוקצה אין מפנין אותו והכל מודים שאין מטלטלין אלא מה שהוא ראוי לבהמה ולעוף המצויים אצל בני אדם וכל שדרך לגדל אותם מותר לטלטל מה שראוי להם אע"פ שאינן בביתו של אדם.
<h2>דף קמח.</h2>
שאלה אין לה זמן ולפי' שואל מחבירו ואם אינו מאמינו מניח אצלו טליתו ועושה עמו חשבון לאחר השבת פי' לאחר השבת יקצץ דמים של עכשיו ושוב לא יהיה בזה רבית אם יוקיר היין והשמן ואפי' שחנוני אסור לשאול בשבת שדומה למקח יותר מחבירו. סתם הלואה שלשים יום והילכך לא יאמר לחבירו הלוני כדי יין ושמן שמא יבא לכתוב אלא אומ' השאילני.
<h2>דף קמט.</h2>
מעשה שבת ויו"ט קנו אלא שיש איסור בדבר דעבר על ד"ת ואפי' דאין ב"ד נזקקין לו ומ"מ אם תפש מלוה מן הלווה אין מוציאין מידו נטל לווה כליו של מלוה כדי שיחזיר מלוה כלי שנטל ממנו מוציאין מן הלוה ומחזירין למלוה שאין זה אלא גזילה שגזל והלוואת יו"ט שני אע"פ שעבר על דברי חכמים נר' שנזקקין לו.
<h2>דף קמט:</h2>
מפיס אדם עם בניו ועם בני ביתו על השולחן שאין זה כלום שהכל שלו אבל לא עם אחר לפי שמקפידין זה על זה ולא יחלקו דבר אא"כ מודדין או שוקלין בכוון שאין מותרין זל"ז אין מטילין חלשים על המנות אפי' ביו"ט.
<h2>דף קנ.</h2>
אומ' אדם לחבירו בשבת [הנראה] שתעמוד לערב כיון שאינו מפרש למה רוצה אותו אע"פ ששניהם מבינים זל"ז מותר שאין זה אלא בדבור אע"פ שדיבור אסור הרהור מותר [ע"ב] ומותר לומ' למקום פלוני אני הולך למחר לך עמי וכן מותר לומ' הבא לי פירות ממקום פ' שכן הוא עצמו ע"י בורגנין ומחיצות יהיה רשאי להביא ולפי' רשאי במחשבתו ובאמירתו. [קנ"א ע"א] שומר אדם פירותיו המחוברים בשבת ומרחיק כל הנוגע שאין זה אלא כנועל ביתו מן הגנבים ואומר אדם לחבירו שמור לי פירות שבתחומך ואני אשמור פירותיך שבתחומי. [ק"נ ע"א] חשבונות שעברו אם יש לו שכירים שנשכרו לו וצריך לדעת כמה צריך ליתן להם אסור לחשבן וחשבונות שלמה לך ומה בכך כגון הרוצה לבנות ואומ' כו"כ הוצאתי בבנין זה מותר לחשבן בשבת חשבונות של מצוה מותר לחשבן דבפ' שואל דרשינן ממצוא חפצך הא חפצי שמים מותרין ואצ"ל דיבור של מצוה ועל כך השיב רשב"א שמותר להכריז בבהכ"נ בשבת על אבדה שנאבדה.
מנחמין אבלים ומבקרין חולים בשבת ודיבור של מצוה ומחשבין חשבונות של מצוה ופוסקין צדקה לעניים אבל להקדיש כלי ולא דבר ידוע אסור מפני שנר' כמקח וממכר והולכין אפי' לקרקסיאות ולטרטיסיאות כדי לפקח על עסקי רבים.
משדכין בשבת על התינוק לארס וללמדו תורה וללמדו אומנות. שידוכין הוא לשון מנוחה ויוצא מתרגום [שופטים ג'] ותשקוט הארץ שהוא ושדיכת ארעא.
<h2>דף קנ:</h2>
לא יטייל אדם לתוך שדהו לידע מה היא צריכה אבל מותר להחשיך שם להביא פירות אפי' מן המחוברין הואיל והוא בתוך התחום וכ"כ התוס' שלא אסרו אלא בשדהו חוץ לתחום מפני שנראה כאלו רוצה ללכת שם אבל בתוך התחום אומרין הרואים שלטייל שם הולך ואע"פ שלדעת מה היא צריכה אסור שאני התם שהוא הולך לכאן ולכאן ונראה לכל דלדעת מה היא צריכה הלך.
<h2>דף קנא.</h2>
מחשיכין על התחום להביא בהמה. היתה עומדת חוץ לתחום קורא לה והיא באה ומחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה ועל עסקי המת להביא לו ארון ותכריכין ואומ' [לו] לא מצאת במנה קח במאתים ודין זה נכתב בנתי"א מדרך ח' כל דבר האסור לעשותו בשבת אסור להחשיך עליו וכלל אמרו כל דבר שאדם רשאי לאומרו לחבירו או לגוי בשבת לעשות במ"ש רשאי להחשיך עליו.
<h2>דף קנז.</h2>
מפירין נדרים בשבת כמו שנתבאר בנ"ט מדרך יו"ד.
מודדין המטלית בשבת ומודדין מקומו של מקוה אם הוא אמה על אמה ברום ג' אמות שכך הלכה שמודדין להתלמד על דבר הנראה.
